פסק-דין בתיק ע"א 2302/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט צבי כספי) מיום 4.5.05 בת"א 63164/00, אשר דחה את תביעתו של המערער לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח פוליסת ביטוח צד שלישי שהוציאה המשיבה מס' 1 (להלן: " המשיבה") למשיב מס' 2 (להלן: " המשיב").

1.                    רקע

(א)                ביום 28.6.97 אירעה למערער תאונה שאופן התרחשותה שנוי במחלוקת. כתוצאה מהתאונה נפגע המערער בראשו, נחתך בקרקפתו ונגרם לו שבר המוגדר "שבר פיצוץ" בחלקו הגבי של עמוד השידרה.

(ב)                 בכתב התביעה טען המערער כי התאונה אירעה עת הרכיב אותו המשיב על אופנוע ים מסוג Kawassaki בים בחיפה. בעת השיוט אל לב הים, פגע באופנוע גל "מוקצף", האופנוע התהפך והמערער נפל למים ונפגע ככל הנראה מהאופנוע שנזרק עליו על ידי גל נוסף. המערער טען כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של המשיב.

(ג)                  המשיבה הייתה המבטחת של האופנוע במועדים הרלוונטיים לתביעה בפוליסת ביטוח ימית שכללה ביטוח נזקי צד ג', במקרה של חבות המבוטח בנזיקין,  עד לסכום של 100,000$. לטענת המשיבה אירעה התאונה בעת שהמערער קפץ "קפיצת ראש" ופגע בסלע. לטענתה, התביעה היא פרי קנוניה של המערער והמשיב.

(ד)                 בית המשפט פיצל את הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת הנזק, ודן תחילה בשאלת האחריות לתאונה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט קיבל כמהימנה את גרסתו של המערער שהתאונה אירעה בעת שהמערער היה מושט על גבי האופנוע על ידי המשיב (עמ' 6) ונפל ממנו כתוצאה מגל. אמנם המשיבה הגישה ערעור שכנגד על קביעה זו, אך בדיון שהתקיים לפנינו ביום 11.9.06 היא הסכימה למחוק אותו תוך שמירת טענותיה כמגן בפני הערעור העיקרי.

(ב)                 חרף קבלת גרסת המערער לעניין אופן התרחשות התאונה, לא מצא בית המשפט רשלנות בפעולות המשיב. מטבע הדברים, כך נפסק, מוצא עצמו מי שרוכב על אופנוע ים כשהוא נופל לעיתים לים ונפגע. לא הוכח שהים היה סוער או גלי במיוחד, באופן שהשטת האופנוע הייתה מסוכנת. בית המשפט הוסיף וקבע שפגיעה בגין נפילה מאופנוע ים, דומה לכל פגיעה המתרחשת בעת פעילות ספורטיבית. המדובר בסיכון סביר, טבעי ורגיל, אשר אין הדין מקים חובת זהירות קונקרטית בגינו, ולפיכך לא קיימת בגינו אחריות.

(ג)                  על יסוד האמור, דחה בית המשפט את התביעה נגד המשיב בגין אחריותו לתאונה, וכנגד המשיבה בגין הכיסוי הביטוחי מכוח ביטוח נזקי צד ג' (הדיון בתביעה הנוגעת לכיסוי הביטוחי האישי טרם הסתיים).

3.                    טענות המערער

(א)                לטענת המערער שגה בית המשפט כאשר שלל באופן גורף קיומה של חובת זהירות קונקרטית בקשר עם רכיבה על אופנוע ים ולא בחן את נסיבותיו המיוחדות של המקרה. משיט של אופנוע ים, אשר לו השליטה עליו, יכול לצפות את התרחשותה של התאונה כפי שאירעה מבחינה טכנית. צפיות נורמטיבית מתקיימת אף היא שכן עסקינן בסיכון בלתי סביר אשר יש לנקוט אמצעי זהירות כדי למונעו. ראייה לכך הדרישה לקבל רשיון להשטת אופנוע ים, והדרישה לבטח את השימוש באופנוע ים בביטוח צד ג'.

(ב)                 המערער מוסיף כי במקרה הנדון הפר המשיב את חובת הזהירות הקונקרטית, והתאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית. המשיב היה נהג צעיר ולא מיומן בשייט על אופנוע ים, ועוד פחות מכך בהרכבת נוסעים יחד עימו. חרף זאת נסע במהירות מופרזת, בים גלי וסוער, עלה על הגלים בצורה לא נכונה ולא הדריך את המערער בצורה נאותה לשחרר את האחיזה בגבו עם הנפילה, כך שתמנע הפגיעה. למערער עצמו לא הייתה כל רשלנות תורמת, ולא עומדת למשיבים הגנת ההסתכנות מרצון שכן המערער לא ידע על הסיכונים הכרוכים בשייט באופנוע ים.

4.                    טיעוני המשיבים

(א)                המשיבה סומכת ידיה על קביעות בית משפט קמא בדבר העדר רשלנותו של המשיב. לטענתה לא הוכיח המערער אפילו אחד מרכיבי הרשלנות הנטענים בתביעתו. כפי שהוכח, המערער ביקש מן המשיב-מכרו שיקח אותו לשייט על אופנוע הים. המשיב הזהירו מפני הסכנות ואף תדרך אותו כיצד להתנהג בעת השייט. המערער הבהיר כי כבר שט מספר פעמים באופנוע הים וידע כיצד לנהוג. השייט נעשה במהירות המתאימה לנסיבות העניין, גובה הגלים היה רגיל לעונה והים לא סער. לחלופין טוענת המשיבה כי התאונה אירעה בשל אשמו התורם של המערער אשר לא מילא את הוראות הבטיחות, החזיק במשיב בעת הנפילה ולא עשה דבר על מנת להתחמק מפגיעת אופנוע הים.

(ב)                 גם המשיב עותר לדחיית הערעור מטעמי פסק הדין.

5.                    דיון והכרעה

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, ולאחר ששמענו השלמות טיעון מב"כ הצדדים בעל פה, הגענו למסקנה שדין הערעור להדחות.

(א)                תמימי דעים אנו עם קביעתו של בית משפט קמא כי במקרה הנדון לא התגבשה חובת זהירות קונקרטית. הנסיעה על אופנוע ים כרוכה מעצם טיבה וטבעה בסיכון להיפגע כתוצאה מנפילה. סיכון טבעי שכזה אינו מקים אחריות בנזיקין. כפי שפסק כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1), 113, 119-120 (1982) (והובא בפסק הדין של בית משפט קמא):

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת.